פסק-דין בתיק עד"י 1179/10

המשיב הודה והורשע בעבירה של יציאה מהאזור ללא היתר, בכך שבשלוש הזדמנויות יצא מהאזור ונכנס לישראל. אין חולק כי הרקע לביצוע המעשים היה מצוקה כלכלית.

בית משפט קמא גזר על המשיב חודש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 500 ש"ח. בית המשפט נימק את גזר הדין בכך שבמקרה אחר שנדון בפניו באותו היום נקבע עונש דומה, ואין הצדקה להבדיל בין המשיב לבין הנאשם בתיק השני.

התביעה הצבאית טענה כי בית משפט קמא סטה מרמת הענישה המקובלת. התביעה ציינה כי אמנם באותו היום נשפט אדם נוסף בפני אותו שופט לעונש דומה (תיק בית משפט שומרון 1217/10) אולם באותו מקרה דובר באדם בעל עבר נקי, שנכנס בהזדמנות אחת לישראל שלא כחוק. לעומת זאת, המשיב יצא מהאזור שלוש פעמים, ועברו אינו נקי, שכן הוא נשפט בעבר בגין עבירות ביטחוניות חמורות. מטעם זה, ראוי היה לדעת התביעה להחמיר בעניינו של המשיב.

ההגנה טענה כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בגין מצוקה כלכלית, לא היו לו מניעים לפגיעה בביטחון האזור או בביטחון מדינת ישראל, ולמעשה הוא צפוי להשתחרר מחר, לאחר שכבר שילם את הקנס שהוטל עליו.

אקדים ואומר כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה אינו הולם את חומרת המעשים, ואת נסיבותיו של העורר, ובכלל זה את העובדה כי לעורר עבר פלילי. בכך שונה עניינו באופן מהותי מאותו מקרה אחר שהובא בפני בית משפט קמא באותו היום.

אעיר כי אף שמן הראוי היה להחמיר ברכיב המאסר בפועל, החלטתי לבסוף להסתפק בהחמרה ברכיב הקנס בלבד משני טעמים: האחד, כי העורר צפוי להשתחרר מחר, ודומני כי החמרה בעונש המאסר בפועל בשלב זה יש בה פגיעה רבה במשיב לאור תאריך השחרור הצפוי כעת ולאור העיקרון שערכאת הערעור אינה ממצה את העונש. הטעם השני נוגע לכך שהמדובר בעבירה שבוצעה על רקע כלכלי, ועל כן החמרה ברכיב הכלכלי דווקא יש בה משום הרתעה משמעותית בעבירות מסוג זה, ובכך יש כדי להשלים את רכיב המאסר בפועל שהינו מקל.

אשר על כן אני מקבל את הערעור ומורה כי עונש הקנס שנגזר על המשיב יוחמר ל-2,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו. מאחר ולדברי ב"כ המשיב כבר שולמו 500 ש"ח, המשיב יידרש לשלם 1,500 ש"ח נוספים אשר יהוו תנאי לשחרורו.

יתר רכיבי העונש ייוותרו בעינם.

ניתן היום, 9 בפברואר 2010, כ"ה בשבט התש"ע, בפומבי ובמעמד הצדדים

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: